<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצילתה פסולה ותניא (ז' ב') חמתה כשהיא מרובה מחמת סכך פסולה ולא מחמת דפנות. ומסקינן הילכתא סוכה דירת עראי בעינן.
כתוב בפרשת אמור (ויקרא כ"ג, ל"ד מ"ב מ"ג) בחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסכות שבעת ימים לה', בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות, למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים. ופירוש סוכה, סכך.
<h2>דף ג.</h2>
אמר רב שמואל בר יצחק הלכה כבית שמאי שפוסלין מי שהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ושלחנו בתוך הבית אלא בעינן שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו גזירה שמא ימשך אחר שלחנו. ואין הלכה כרבי דאמר ס[ו]כה דירת קבע בעינן וצריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות שיהא ראוי לקבוע שם דירה אלא הלכה כרבנן דאמרי דירת עראי בעינן, וסגי בשבעה טפחים על שבעה טפחים (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ד ה"א) שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו.
<h2>דף ז.</h2>
אמר רבי יהושע בן לוי סוכה שאין לה כי אם שתי דפנות גמורות זה בצד זה כמין גאם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות ומסיק רבא וצריך לעשות לה צורת הפתח מפני שאין לה שלשה דפנות גמורות, וצורת הפתח האמורה בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם אפילו שאינו מגיע להם (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ד ה"ב), היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה וצריך לעשות לה צורת הפתח (שם הל' ג').
מוכיח בפרק קמא דעירובין (ב' א' וסוכה ז' א') סוכה שיש לה פתחים הרבה ויש לה בכותליה חלונות הרבה הרי זו כשירה אף ע"פ שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שלא יהא שם פתח יתר על עשר אבל אם היה שם פתח יתר על עשר אע"פ שיש לה צורת הפתח צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד (רמב"ם סוכה פ"ד הי"ב ע"ש במ"מ).
<h2>דף ז:</h2>
דרך הסיכוך להיות דק כדי שיראו [את] הככבים הגדולים, היתה מעובה כמין בית ואע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה, היה הסיכוך מדולדל והוא שיהא הסיכוך מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשירה ובלבד שלא יהא בין העולה ובין היורד שלשה טפחים (רמב"ם סוכה פ"ה הכ"א).
<h2>דף ח:</h2>
תו מסקינן [התם] סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשירה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה והוא שתהא עשוייה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם סוכה פ"ה ה"ט).
<h2>דף ט.</h2>
ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה דאמר רב ששת משום רבי עקיבא מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה תלמוד לומר חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא רבי יהודה בן בתירא אומר מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חגיגה לה' אף סוכה לה', ולא מבעיא מעצי סוכה שאסור להסתפק מהם אלא אפילו תלה בהם מגדים או בגדים [נאים] לנאותה אסור להסתפק מהם ותנו רבנן (ביצה ל' ב') סיככה כהילכתה ועיטרה בקרמים ובסדינים המצויירים ותלה בה אגוזים ורימונים אפרסקין [שקדים] ופרכלי ענבים ועטרות [של] שבולים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו, והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות שעדיין לא חלה עליהם קדושה (ע"פ הלכות גדולות דף ל"ג א') אבל בעצי סוכת החג אין מועיל שום תנאי כדמסקינן התם בביצה בפרק המביא, דעל כרחו צריך ליבדל מהן בבית השמשות משום איסור סתירת אהל (שם רש"י ד"ה אביי). אמר בהלכות גדולות (שם) עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין ואסורין לטלטלן ממקומן, ואם נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומותרין לטלטל ממקומן, נפלו בחול אסורין באכילה ומחזירן למקומן, ולמה אסורין באכילה מפני שהקצן למצוה אבל אם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלאן ואמר כשארצה אטול מהן הרי זה מותר. תניא בתוספתא (ביצה פ"ג ה"ז ע"ש) אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו ביום טוב האחרון ואם אמר כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר (ע"פ לשון יראים סוף סי' תכ"א ע"ש). פירוש סיפא זו לא מיירי בסוכת החג כדפרישית לעיל אלא מיירי בסוכת עצרת ושם מועיל תנאי בעניין שלא יהא שם סתירת אהל שענין זה מפורש בפרק המביא (שם).
<h2>דף ט:</h2>
העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה (תחת) [בתוך] הבית, הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר כך קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחילה כשר הרבה מהם צריך לנענע אותם אחר קציצתן כדי שתהא עשוייה לשם סוכה (רמב"ם סוכה פ"ה הי"ב ע"ש בהגמ"י) ונוהג רבינו יצחק עם הניענוע להזיזן ממקומן.
תנו רבנן בסכת תשבו שבעת ימים חסר ו' לדרוש ולא בסוכה שתחת [ה]סוכה ולא בסוכה שתחת [ה]אילן ולא בסוכה שתחת הבית. ותנן (י' א') פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה, פירוש (רש"י ד"ה הנשר וד"ה ל"ש) הנשר הוא, שלא יהו עלין וקיסמין נופלין על השולחן דשוויה סכך להגין וכיון דסדין מקבל טומאה פסולה, אבל לנאותה כשרה כדאמר רב חסדא (שם) דלאו שם סכך עליו (רש"י ד"ה אבל). לפי פירוש זה אין לנו טעם נכון לחלק בין נשר לנאותה, אבל רבינו יעקב פירש וכן מצא בתשובת הגאונים, מפני הנשר שלא ינשרו העלין והוי חמתה מרובה מצילתה (תד"ה פירס ע"ש) וכיון דלדעת כן עושה אם כן בדעתו שאם ינשרו [עליו] סדין מחזיקו ורוצה הוא להכשירו והיא פסולה מאחר שדבר שמקבל טומאה מחזיק העלין התלושין, ודבר זה אין לגזור אלא בפורס בפני הנשר אבל לנאותה כשרה, והוא הדין פורס משום טינוף נשירת עלין דחד טעמא הוא (ע"פ יראים סי' תכ"א ע"ש). ויש מפרשים הטעם דפסולה משום דשני סככין הם ואי איפשר לומר כן דאם כן לרב חסדא לא מיפסל אלא אם כן יש ארבעה טפחים הפסק בין סכך לסכך דהא אמרינן לעיל (שם) כמה יהיה בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה ומאחר שיש כאן הפסק ארבעה שוב אינו יכול לחלק דלנאותה כשרה (ע"פ רש"י שם) דאתמר (י' ב' ורש"י) נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה טפחים כגון קרמין וסדינים הפרוסים לנוי רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה, והלכה כמותן שהם רבים, וטעם שלהם מפני שאהל אחד מפסיק בינו לסוכה ונמצא שאינו ישן בסוכה.
<h2>דף י:</h2>
תניא נוי סוכה אין ממעטין בסוכה, פירוש (רש"י) בגובה[ה] מעשרים להכשירה דלאו מן הסכך נינהו דאם היו מן סכך נפסלים מפני שמקבלין טומאה, וגם אין ממעטין לפוסלה משום פחותה מעשרה, אמר רב אשי מן הצד ממעטין, אם מיעטה משיעור ז' טפחים (רש"י).
<h2>דף יא.</h2>
תנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום, פירוש אייר"א בלע"ז, וסיכך על גבה פסולה, פירוש שאין מסככין לא במחובר ולא בדבר המקבל טומאה ולא בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבל טומאה כגון מחוסרי מלאכה, מנהני מילי דאמר רבי יוחנן (י"ב א') באספך מגרנך ומיקבך (דברים ט"ז י"ג) בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ואומר הכתוב סוכות תעשה לך מאלה כלומר סכך. תנן (שם) וכולם כשרים לדפנות, דלא איקרי סוכה ואע"ג דנפקא לן (ו' ב') דפנות מבסכות בסכת בסכת, מיתורא דקראי דרשינן ולא מן המשמעות (רש"י).
<h2>דף יב.</h2>
חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן עד שיתירם גזירה שמא יעשה אותן חבילות על גגו כדי ליבשן וימלך וישב תחתיהם לשם סוכה והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל ונמצא[ת] כסוכה הנעשית מאיליה (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ה ה"י ע"ש) וכל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד (שם הי"א).
<h2>דף יד.</h2>
פוסק רב אלפס (סוכה דף ז' ב') הלכה כשמואל דרב פפא קאי כוותיה בפרק קמא וסוגיא דשמעתין נמי כוותיה אזלא ותניא כוותיה דנסרים שיש בהם ארבעה טפחים שיש בהם שיעור מקום חשוב אין מסככין בהם ואף על פי שאינם כלים כגון שאינם משופים גזירה שמא ישב תחת התקרה שיאמר מה לי זה ומה לי זה (עי' רמב"ם סוכה פ"ה ה"ז) ושאין בהם ארבעה רבי יהודה מכשיר וקיימא לן כוותיה לגבי רבי מאיר (עירובין מ"ו ב'), ומודה רבי יהודה בנסר אחד ובו ארבעה טפחים שאם נתנו בסוכה מן הצד שאף על פי שהיא כשירה על ידי דופן עקומה שאינו ישן תחתיו (י"ד ב' ורש"י ד"ה ומודה). תנן (ט"ו א') [ה]תקרה שאין עליה מעזיבה אלא נסרים תקועים בלבד בית הילל אומרים מפקפק או נוטל אחת [מ]בנתים, שמתחילה לא נעשית לשום סכך עראי אלא לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה [הרי זו] כשירה (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ה ה"ח ע"ש) או נוטל אחת מבינתים.
<h2>דף טו.</h2>
סיכך בדבר הפסול ובדבר הכשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול שלשה טפחים רוחב אלא פחות אם היה כל הסכך כשר יתר על כל הסכך פסול כשירה ואם היה זה כמו זה בצמצום אפילו שאין במקום אחד שלשה הרי זה פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב (לשון רמב"ם סוכה פ"ה הל' ט"ז ע"ש במ"מ ובכס"מ) לרב הונא בריה דרב יהושע (סוכה ט"ו א'). אמנם בפרק קמא דעירובין (ט"ו ב') פסקינן הלכה כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר. עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אף על פי שהכשר יתר על הפסול פסול (לשון רמב"ם שם הי"ג וע"ש בנו"כ להי"ב). והא דאמרינן בפרק קמא דסוכה (ט' ב') והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא כשחבטן, כתב מורי לפני ר"י (עי' רש"י ד"ה בשחבטן) כשחבטן ונתערבו ולא הוכרו שם דמדאורייתא חד ברובא בטיל אבל אם הוכר סכך פסול לא יבטל.
<h2>דף טז.</h2>
תנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהין ג' טפחים מן הארץ פסולה, מלמטה למעלה אם גבוהין מן הארץ עשרה טפחים כשרה, פירוש (רש"י) ואפילו אין מגיעות לסכך. הרחיק [את] הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה (י"ז א'), פירוש (רש"י) לא בגובהה אלא ברחבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן, שאויר פוסל בשלשה בין באמצע בין מן הצד (תד"ה אויר). תנן (שם) בית שנפחת באמצעו וסיכך על גבי הפחת וכן חצר המוקפת אכסדרא שסיכך עליה וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה אם יש משפת סכך כשר ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מכאן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשוב זה הסכך פסול מגוף הכותל וכשרה ודבר זה הלכה למשה מסיני (רמב"ם סוכה פ"ה הי"ד). ואיזו היא סוכה גדולה כל שישאר בה יתר על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר (שם הט"ו).
<h2>דף יז.</h2>
והלכה כשמואל דרבנן דבי רב כוותיה סבירא להו דסכך פסול פוסל באמצע בארבעה, ומן הצד שוין רב ושמואל בארבע אמות (י"ז ב') וכן כתב רבי אלפס (דף ח' ב') והני מילי בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין מן האמצע בין מן הצד פוסל בשלשה טפחים (שם). בירושלמי דברכות פרק שלשה שאכלו (דף נ"א ב') גרסינן תמן תנינן הרחיק [את] הס[י]כ[ו]ך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשירה ומסיק שם שאף על פי שהיא כשרה אין ישנים תחת אותו אויר.
<h2>דף יט:</h2>
סוכה שאין לה גג פסולה, כיצד כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל ואם היה [לה] גג אפילו טפח או שהגביה את הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח [הרי זו] כשירה, סוכה עגולה אם יש בהיקיפה כדי לרבעה שבעה טפחים על שבעה טפחים אף על פי שאין לה זויות [הרי זו] כשירה (רמב"ם סוכה פ"ד ה"ז).
מתיר שם התלמוד (סוכה י' א') לפרוש על גבי נקליטי המטה שבסוכה, והם שני נקליטין יוצאין באמצע המטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין כלונס מזה לזה ופורשין סדין עליה ומשום דאין לו גג רחב טפח אין נקרא אהל (רש"י שם ד"ה אבל) ומזה הטעם היה רב יוסף ישן בכילת חתנים בסוכה (שם י"ט ב' ורש"י ד"ה בכילת). וצריך להתיישב בדבר שכתוב בהלכות גדולות (דף ל"ג א') אסור לישן בכילה בסוכה דרב שרא ליה לרב אחא ברדלא לישן בכילה בסוכה מפני בקי (סוכה כ"ו א') פירוש הזבובים, סבר מצטער פטור מן הסוכה [טעמא דמצטער פטור מן הסוכה] ולכך יכול לישן בכילה אבל אין מצטער אסור, ויש להעמיד בכילה שיש לה גג טפח. אמר שמואל (י' ב') מותר לישן בכילה בסוכה אף על גב (דאין) [דאית] לה גג טפח והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים והא דתנן (כ' ב') הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו מוקי לה שמואל במטה גבוהה עשרה [טפחים].
<h2>דף כו.</h2>
תניא חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ואפילו חש בראשו או בעיניו. ואמר רבא מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו, ומצטער הוא מי שאין יכול לישן בסוכה משום בקי או משום סירחא דגרגישתא, היא קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה (רש"י). שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה (כ"ה א'). והאבל חייב בסוכה (כ"ה ב'). חתן וכל השושבינים וכל בני החבורה פטורין מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה בין ביום בין בלילה דבעי לשמוח ואין שמחה אלא בחופה ובמקום סעודה (שם). הולכי דרכים ביום פטורין מסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין בלילה מסוכה וחייבין ביום וכן שומרי העיר, אבל שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום בין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויגנוב ממקום אחר (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ו ה"ד).
<h2>דף כז.</h2>
והלכה כחכמים שאומרים שאין לסעודה שבסוכה קיצבה וכעין תדורו הוא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אלא פירות חוץ לסוכה חוץ מלילי יום טוב הראשון דילפינן חמשה עשר מחמשה עשר מחג המצות, ולא נלמוד מכאן לחייב נשים בסוכה כמו במצה שהרי דורש שם (כ"ח ב') האזרח להוציא את הנשים. יש לדקדק מדקאמר אי בעי לא אכיל דאף ביום טוב קאמר חוץ מלילי יום טוב הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר יום טוב בברכת המזון אין מחזירין אותו והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו שבת ויום טוב דלא סגי דלא אכיל חוזר אי אפשר להעמידה אלא בלילי יום טוב הראשון של פסח ושל חג (תד"ה אי).
<h2>דף כז:</h2>
וקיימא לן כרבנן דאמרי יוצאין מסוכה לסוכה ועושים סוכה בחולו של מועד.
סוכה שאולה וגזולה כשרה שנאמר (ויקרא כ"ג מ"ב) כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת (וע"ע ל"א א').
<h2>דף כח.</h2>
תנן בפרק שני נשים ועבדים וקטנים שצריכין לאמן, שנפנה ואמו מקנחתו לדברי רבי ינאי ולריש לקיש כשניעור משנתו וקורא אימא אימא ולא שתיק פטורין מן הסוכה.
<h2>דף כח:</h2>
תנן ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית, מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכה טיפות שאם ירדו לתוך המקפה תסרח אפילו מקפה של גריסין. תנו רבנן (כ"ט א') היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו ופסקו גומר סעודתו בבית, תניא אידך (שם) היה ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס בביתו ופסקו ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ו ה"י ע"ש).
תנו רבנן בסכות תשבו אין תשבו אלא כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי היו לו כלים נאים ומצעות נאות כולן מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה והני מילי במגרס אבל לעיוני בסברא לבר ממטללתא. אמר רבא (כ"ט א' ותד"ה מנא) מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא לבר ממטללתא, יש מפרשים משום מיאוס כגון קערות שנמאסות לאחר אכילה ויש מפרשים כגון קדירות ואגני דלישה וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילות להיות בבית דירה אלא בית יש להן לבדם וכן ראיתי בהלכות גדולות דמפרש כגון קדרי ושפודי ובי תפי ובי טוי. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה כדכריך בר בי רב ועייל לכלה (כ"ו א') ותנן (כ"ו ב') כשהביאו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו משמע הא כביצה בעי סוכה ובעי ברכה (כ"ז א' ע"ש) ואין ישנים עראי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה (כ"ו א').
<h2>דף מז.</h2>
מסקינן בפרק החליל (נ"ו א') שמברכין לישב בסוכה ואחר כך זמן. והילכתא אומר זמן בשמיני [של] (ב)חג ולא בשביעי של פסח (מ"ז א') דשמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב פירוש פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמו (מ"ח א'). וכתב בהלכות גדולות (דף ל"ג א') דכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו נפיק ועייל עשרה זימנין ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה מנלן מתפילין דרבנן דבי רב אשי (מ"ו א') כל אימת דממשמשי הוו מברכי ורבינו יעקב חולק על זה ואומר שברכת לישב בסוכה שבסעודה פוטרת כל טיול ושינה [ושינון שעושין] (ש)מסעודה לסעודה (ברכות י"א ב' תוס' ריה"ח ד"ה משקרא). אמרינן בפרק לולב וערבה (מ"ז א') שבשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה ואם אין לו מקום להוריד כליו אם היתה קטנה מכניס לה מנורה ובגדולה מאני מיכלא להכיר פיסולה ושכבר נגמרה מצותה ואינו יכול לפחות בה ולפוסלה מפני שהוא יום טוב (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ו הי"ד ע"ש).
<h2>דף נו.</h2>
מסקינן בפרק החליל (נ"ו א') שמברכין לישב בסוכה ואחר כך זמן. והילכתא אומר זמן בשמיני [של] (ב)חג ולא בשביעי של פסח (מ"ז א') דשמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב פירוש פייס בפני עצמו, זמן בפני עצמו, רגל בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, שיר בפני עצמו, ברכה בפני עצמו (מ"ח א'). וכתב בהלכות גדולות (דף ל"ג א') דכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו נפיק ועייל עשרה זימנין ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה מנלן מתפילין דרבנן דבי רב אשי (מ"ו א') כל אימת דממשמשי הוו מברכי ורבינו יעקב חולק על זה ואומר שברכת לישב בסוכה שבסעודה פוטרת כל טיול ושינה [ושינון שעושין] (ש)מסעודה לסעודה (ברכות י"א ב' תוס' ריה"ח ד"ה משקרא). אמרינן בפרק לולב וערבה (מ"ז א') שבשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה ואם אין לו מקום להוריד כליו אם היתה קטנה מכניס לה מנורה ובגדולה מאני מיכלא להכיר פיסולה ושכבר נגמרה מצותה ואינו יכול לפחות בה ולפוסלה מפני שהוא יום טוב (ע"פ רמב"ם סוכה פ"ו הי"ד ע"ש).
